El חורחה דאווילה, עיתונאי מטנריף, סגן מנהל העיתון El Día-La Opinión de Tenerife, עושה את הקפיצה לנרטיב עם פרסום הרומן הראשון שלו, הטבעת של פארידההספר, שיצא לאור על ידי הוצאת סירקולו רוחו, הוצג באירוע מוסדי שנערך בקבילדו של טנריף, תפאורה מלאת סמליות עבור המחברת ועבור הסיפור שהיא מספרת.
העבודה, הרחק משחזור גרידא של התרסקות המטוס בשדה התעופה לוס רודיאוס בשנת 1977, מציעה תככים ארוכי טווח שבו אותו אירוע היסטורי הופך למרכיב נוסף בעלילה. האסון, הנחשב לאסון הגדול ביותר בתעופה המסחרית, משמש גם כרקע וגם כרקטיזטור נרטיבי לסיפור שמתפתח בין לה לגונה, ניו יורק ואיסטנבול.
עלילה בדיונית המסומנת על ידי זיכרון התאונה של 1977
כפי שהסביר המחבר עצמו במהלך ההרצאה, "הטבעת של פארידה" אינה רומן על התאונה של 1977אלא שזהו סיפור שבו הטרגדיה הזו תופסת את מקומה של דמות אחרת. התנגשות שני מטוסי ג'מבו על מסלול ההמראה של טנריף נראית כנקודת עוגן במציאות, אך המוקד הוא על חווייתם של הגיבורים וההשלכות שהאירוע הזה משאיר אחריו עשרות שנים מאוחר יותר.
הספר מתחיל בדמותו של איב בקסטר, צלמת ניו יורקית אשר במשך שנים נמנעה מעימות עם מות אמה, אחת מ-583 קורבנות התאונה. שלושים שנה לאחר מכן, הגעתה לחייה של סנטיאגו, עיתונאית מטנריף שהייתה עדה לאסון כילדה, מפעילה את הסיפור. גילוי מקרי של תכשיט בשדה התעופה טנריף צפון מפעיל מסע פיזי ורגשי לאיסטנבול.
תכשיט זה, טבעת עם אודם, הוא חלק מ- אוצר ארמון טופקאפי והוא הופך לציר המקשר בין אסון האוויר לסיפור שראשיתו בשלב הסופי של הסולטנות. החפץ עובר מיד ליד, מנוסע ממוצא אירי הנוסע באחד המטוסים הכושלים, לדור שמנסה, שנים לאחר מכן, לחבר יחד עבר מלא סודות אפלים.
דאווילה עצמו מדגיש שהרומן אינו מתעכב על כאבם של הקורבנות וגם אינו מבקש לנצל את הקסם החולני מהאירוע. במקום זאת, הוא משתמש זיכרון התאונה כחוט מנחה כדי להתייחס לנושאים אוניברסליים כמו אובדן, בדידות, חברות ונאמנות. השורה הפותחת של הספר - "זהו סיפור של כאב ובדידות" - קובעת את הטון הרגשי של נרטיב הנע בין כרוניקה לסיפורת.
למרות שהוא מסרב לתייג אותו כרומן פשע, הוא מכיר בכך שהיצירה משלבת אלמנטים של משטרה ותככים אשר משאירים את הקורא במתח מהעמודים הראשונים. החיפוש אחר התכשיט, הקשרים בין דמויות שנראות שונות, והמסע לאיסטנבול יוצרים אווירה של מותחן מבלי לוותר על הרקע ההיסטורי.
איסטנבול וטנריף כמקומות מרכזיים
אחד המרכיבים הבולטים ביותר בספר הוא בנייתו של איסטנבול כדמות נוספתהסופר, המכיר היטב את העיר הטורקית, מנצל את מעמדה כצומת של אימפריות ותרבויות כדי להעניק עומק היסטורי לעלילה. הקסם של דאווילה מההיסטוריה הטורקית בא לידי ביטוי בחשיבותו של ארמון טופקאפי ובאופן שבו העיר משולבת בחייהם של הגיבורים.
איסטנבול לא מופיעה ברומן במקרה. באותו יום בשנת 1977, אחת הטיסות שהוסטו מגראן קנריה היא הייתה מיועדת לעיר שעל הבוספורוס ונשאה קבוצת נוסעים שהתכוננה לצאת לשייט. עובדה זו משמשת את הסופר ליצירת קשר בין האי לטורקיה, ולהצדקת הטבעת המקושרת לאוצר טופקאפי והופכת להיות קשורה לתאונה.
מול איסטנבול, טנריף מופיעה כטריטוריה של זיכרוןלה לגונה, שדה התעופה לוס רודיאוס והאי עצמו משמשים כמרחבים שבהם הדי הטרגדיה מהדהדים, ובהם הדמויות מנסות להתקיים יחד עם אירוע שסימן דור שלם. דאווילה משתמש בידע שלו על הסביבה וההיסטוריה המקומית כדי להעניק נרטיב אמיתי מבלי להפוך אותו לדיווח.
הרומן מתרחש גם ב ניו יורקעיר הולדתה של איב בקסטר, דבר המחזק את אופיו הבינלאומי של הסיפור. המשולש שנוצר על ידי לה לגונה, ניו יורק ואיסטנבול משקף את רצונה של המחברת להוציא את הסיפור מהקשר מקומי לחלוטין ולהציב אותו בהקשר עולמי, שבו חייהם של אנשים מרקעים שונים מאוד מצטלבים באמצעות שרשרת של צירופי מקרים.
משחק גומלין זה של תרחישים מחזק את הרעיון שספרות יכולה לשמש ככלי עבור להקרין את זהותה של טנריף בחו"לנופי האיים הקנריים, בשילוב עם אזכורים היסטוריים ואורבניים לאיסטנבול וניו יורק, מסייעים למקם את הרומן במסגרת אירופאית ובינלאומית מבלי לאבד את שורשיו האייים.
דמויות בעלות מקצועות: צלם ועיתונאי
בחירת הגיבורים אינה מקרית. סנטיאגו הוא עיתונאי מטנריף ואיב, צלמת ניו יורקית. שילוב זה משקף את המסלול המקצועי של חורחה דאווילה ומאפשר לו לנווט בטריטוריה מוכרת. הוא עצמו מכיר בכך שבמקום לראות את עצמו כסופר, הוא רואה את עצמו כעיתונאי שנהנה לספר סיפורים, ושהוא תיעל את הדחף הזה לפורמט רומני.
מערכת היחסים בין כתבים לצלמים, על הזיקות והמתחים שביניהם, מספקת חומר נרטיבי לרומן. דאווילה מעיר שהוא רצה לבנות סיפור שבו הוא הרגיש בנוחהיכן שה"תפרים" של מישהו שעושה את הופעת הבכורה שלו במשחק לא יהיו מורגשים. יחד עם זאת, הוא מודה שישנם אלמנטים אוטוביוגרפיים ברורים בדמותו של סנטיאגו ובכמה פרקים מילדותו.
בליבתה טמונה הרהור על איך מסופרים סיפורים מהעיתונות ומהספרות. בעוד שהנוהג היומיומי של עבודה בעיתון דורש דיווח מהיר של מידע והיצמדות לעובדות, הפורמט הרומני אפשר לסופר לקחת את הזמן, לשחק עם סיבתיות ולחקור תחומים שהיו מושמטים מטקסט אינפורמטיבי.
הסיפור גם מרמז שעיתונות, למרות היותה נחשבת ל"מקצוע היפה ביותר בעולם", יכולה להיות חונקת בשל הקצב והדרישות שלה. כתיבה ספרותית מופיעה כאן כ... שסתום פליטה, מרחב שבו המחבר מרשה לעצמו לסדר מחדש את המציאות ולקחת אותה לתחום הבדיון כדי להבין אותה בצורה שונה.
דאווילה עצמו מודה שהספרות אפשרה לו לספר את הסיפור "כפי שהיה רוצה", לאו דווקא בדיוק כפי שקרה, ושהתהליך הזה שינה את האופן שבו הוא מסתכל על רומנים אחרים. לאחר שסיים את הספר הזה, הוא מרגיש שסוף סוף נפטר מסיפור שרצה לכתוב במשך שנים, ושהוא מונח כעת בידי הקוראים.
רומן שנכתב לאט, בין חדרי חדשות ובקרים מוקדמים
הטבעת של פארידה היא, במילותיו של יוצרה, רומן ארוךתהליך הכתיבה נמשך מספר שנים, תוך שהוא שרד מגפה והתפרצות געשית מבלי שהרעיון המקורי שינה כיוון. מה שכן עבר שינויים היו חלקים מהטקסט, שנכתבו מחדש מספר פעמים כדי להתאים את הקצב ואת הקשר הנרטיבי.
לא היה קל לאזן בין עבודתו כסגן עורך עיתון לבין כתיבה. דאווילה אומר ש הוא כתב חלק נכבד מהספר בלילה ובבדידות.חוויה זו אפשרה לו להבין את תחושת הבדידות שסופרים רבים מדברים עליה. אותה שגרה לילית, בחושך וכשהיום של החדשות כבר הסתיים, היא שנתנה לכתב היד את צורתו הסופית.
גם לתקופת הזמן בה מתרחשת הפעולה יש משקל ספציפי. הסיפור מתרחש בתחילת שנות ה-2000, כאשר וואטסאפ עדיין לא היה קיים והתקשורת הדיגיטלית התבססה על... הודעות טקסט (SMS) וצ'אטים במסנג'רבחירה זמנית זו יוצרת ניגוד מוזר עבור קוראים של ימינו ועוזרת להסביר כיצד נבנים הקשרים בין הגיבורים.
הרומן משלב את הקונספט של ה- "חוטים אדומים"זוהי מטאפורה לקשרים הבלתי נראים המחברים אנשים שנראים רחוקים זה לזה. בהקשר של צ'אטים ופורומים מקוונים מוקדמים, חוטים דיגיטליים אלה מצטלבים בסופו של דבר עם זיכרון התרסקות המטוס, הטבעת האבודה וצירופי המקרים המאפשרים לדרכיהם של איב וסנטיאגו להצטלב.
במסגרת זו, דאווילה מציג רמיזות ספרותיות והפניות ליצירות אחרות, ואף מגיע עד כדי קריאת מבצע משטרתי על שם ספר. הוא מכיר בכך שלקח סיכונים מסוימים, אך תמיד מסתמך על נושאים ורקעים שהוא מכיר היטב, מה שמעניק לו ביטחון בעת בניית הסיפורת.
מצגת במועצת האי טנריף ותמיכה מוסדית
השקתו הרשמית של הרומן התקיימה ב- מועצת האי טנריףבאירוע שהמחבר עצמו תיאר כ"אחר צהריים עליו חלמו זמן רב", את השולחן ניהלו סגן נשיא מועצת האי וחבר המועצה לענייני תיירות, לופה אפונסו, וחבר המועצה לענייני תרבות, מוזיאונים וספורט של האי, חוסה קרלוס אצ'ה, שליווה את דאווילה ברגע מפתח בקריירה המקצועית שלו.
במהלך נאומו, העיתונאי התעקש כי שום דבר ממה שקרה לא היה חלק מהתוכניות שלהםהיא הביעה את תודתה על התמיכה המוסדית והחיבה שקיבלה. היא הדגישה שתהליך הכתיבה היה ארוך ומרגש, וכי לשיאו של הפרסום במסגרת זו יש משמעות מיוחדת עבור האי ועבור אלו שחוו את הטרגדיה של 1977.
לופה אפונסו ניצל את ההזדמנות להדגיש שתמיכה ביוזמות כמו זו משמעותה מהמרים על כישרונות מקומיים ועל עבודות המסייעות להקרין את ההיסטוריה והזהות של טנריף מעבר לגבולותיה. לדעתו, ספרות הופכת גם לכלי לקידום תרבותי ותיירותי, המסוגל להציג את האי מנקודת מבט שונה מזו הנופית גרידא.
חוסה קרלוס אקה מצידו הדגיש את תפקידו של הקבילדו ב- דמוקרטיזציה של התרבותכמוסד המקדם יצירה ספרותית וחשיבה ביקורתית, חבר המועצה העריך את העובדה ש"טבעתו של פארידה" מסייעת להרהר בזיכרון הקולקטיבי ולהמירו לידע משותף, מטרה התואמת את קו עבודתו של תאגיד האי.
עם חוק זה, מוסד האי מחזק את מחויבותו לקידום ספרות ויוצרים מהאי, ומשלב את הצגת הרומן במערך הפעילויות התרבותיות המבקשות להעניק נראות לקולות הקנריים העכשוויים בזירה הספרדית והאירופית.
היכן ניתן למצוא את הטבעת של פארידה ואת הפרופיל של מחברה
הרומן זמין כעת במספר חנויות ספרים בטנריףאלה כוללים את סניפי Agapea בסנטה קרוז ולה אורוטבה, אל ברקו דה פאפל באל סוזאל, ו-Librería Lemus בלה לגונה. ניתן לרכוש אותו גם דרך חנויות ספרים מקוונות ספרדיות גדולות כמו אמזון, La Casa del Libro, Fnac ו-El Corte Inglés, מה שהופך אותו לנגיש יותר לקוראים באזורים אחרים באירופה.
מאחורי הטבעת של פארידה מסתתר מסלולו של חורחה דאווילה נגריןעיתונאי מלה לגונה המשמש כיום כסגן מנהל אל דיה-לה דעת דה טנריף. לאורך הקריירה שלו, הוא עבד במגוון מדורים: ספורט, חדשות מקומיות, חברה ואירועים, האיים הקנריים ותרבות, בין היתר, מה שאפשר לו להתמודד עם מגוון רחב של סגנונות בעת סיפור סיפורים.
לפני תחילת דרכו באל דיה, הוא עבד ככותב, ראש מדור ועורך ראשי ב גאזט האיים הקנריים, בשתי תקופות שונות, אחת מהן חולקת את כותרת התורן עם אל מונדו. ניסיון מצטבר זה בעיתונות אזורית ולאומית ניכר באופן שבו מתייחסים לתיעוד, לסביבה ולדיאלוגים של הרומן.
לאורך הקריירה שלו הוא זכה בפרסים שונים, כמו XLIII פרס לאונסיו רודריגז לעיתונאות (2013), אזכור של כבוד בפרס הסיפור הקצר "עוזרו של הבלש" של אגאפה (2016) ובפרס האזרח נואר מפסטיבל הנואר של טנריף (2017). פרסים אלה משקפים את הקשר שלו הן לעיתונות ולסיפור בדיוני והן לז'אנר הנואר.
הופעת הבכורה עם "טבעת פאריד" מגיעה אפוא בתקופה שבה המחבר משלב קריירה עיתונאית מוצקה עם פתיחת נתיב ספרותי הנשען על חוויות אמיתיות, זיכרון היסטורי ורקעים בינלאומיים כדי לבנות סיפורת המבקשת לבדר, ובו בזמן לעורר מחשבה.
עם צאת הרומן הראשון הזה, שמו של חורחה דאווילה מצטרף למפת הסופרים הקנריים המשתמשים בסיפורת כדי לעסוק בפרקים מרכזיים של העבר הקרוב ובקשרים הגלויים והבלתי נראים המחברים את טנריף עם שאר העולם; הצעה המשלבת כרוניקה, תככים ורגש מבלי לאבד את ההקשר האירופי שבו מתרחש הסיפור.