כולנו שעושים זאת בלוג אפשרי, כלומר גם אתה שקורא אותנו וגם אנחנו שמציעים לך מאמרים על בסיס יומי, יש לנו משהו במשותף: את האהבה שלנו לספרים ולספרות בכללי. אנחנו אוהבים לקרוא, אנחנו אוהבים להריח ספרים ישנים, אנחנו מעריצים את העוצמה של א ebook שמאפשר שיהיו מאות ספרים בקצות אצבעותינו על גבי מסך אחד, אנו מצפים לסיים ספר טוב שמשתלב בנו, אך יחד עם זאת הוא מעציב אותנו, ואפילו לפעמים אנו קוראים מחדש את אלה שאהבנו כל כך רבים בימיהם למרות שיש לנו ספרים חדשים לקרוא ברשימת המטלות שלנו. כן, זו אהבה "בריאה" לספרים, אבל מתי תחביב הופך לאובססיה?
אם היינו יכולים לשאול תומאס פיליפס היינו עושים את זה. האיש הזה היה מִקרָאִי (אומרים על מי שיש לו נטייה אובססיבית לספרים) בא לאסוף כמעט ספרים 40.000 ועוד של 60.000 כתבי יד. הוא היה אובססיבי לנייר, אך הוא לא יכול היה לקרוא את כולם וגם לא מה שמכונה מאושר בטירוף שלו. האובססיה הזו הוביל אותו לאבד את הונו ולכל אחת ואחת מהנשים איתן נישא או ניהל מערכת יחסים רומנטית.
עוד כמה עובדות על תומאס פיליפ
- הוא נולד במנצ'סטר בשנת 1792.
- הוא היה בנו הלא חוקי של יצרן טקסטיל.
- כשנפטר, הוריש לו אחוזה שתשמש מקלט להוציא לפועל את "שיגעונו הגדול".
- בגיל 6 בלבד, כבר היו ברשותו יותר ממאה ספרים.
- הוא קנה ספרים לפי קילוגרם, מבלי להפסיק להסתכל על כותרות או מחברים.
- זה היה פחד, או הקלה, תלוי איך מסתכלים על מוכרי הספרים. כשראיתי אותו עובר דרך דלתות חנות הספרים שלו, ידעתי שייגמרו לו העותקים למכור.
- משפחתו נותרה פרוצה, והוציאה בין 200.000-250.000 ליש"ט על ספרים.
- מתוך 20 החדרים באחוזה שירש, 16 היו מלאים בספרים.
- עם מותו בשנת 1872 מכר נכדו כמעט את כל ספריו במנות לאספנים ברחבי העולם.
- החלק האחרון באוסף שלו לא נמכר עד 2006 ...
מי יודע, אולי אחד מאותם ספרים ישנים שנחים בחנות הספרים שלך כבר היה שייך לתומאס פיליפס ... מה אתה חושב על כל זה? יותר מדי אהבה או אובססיה? מה התועלת שיש אינספור ספרים שאתה בכלל לא מתכוון לקרוא?