חוסה לואיס אר אלונסו. ראיון עם המחבר של מאדים: האש הסמויה של סידוניה

חוסה לואיס אר אלונסו הוא התאמן בהנדסה תקשורת על נטייתו לטכנולוגיה מאז ילדותו. אבל הוא גם אהב לכתוב. כשזכה בתחרות סיפורי הפנטזיה נואו באריס בברצלונה, הוא החליט להמשיך עם תואר שני בכתיבה מכיתת הסופרים של ברצלונה. נכון לעכשיו הוא משלב את זה עם עבודתו כ כבאי ויש לו רומן לזכותו שכותרתו מאדים: האש הסמויה של סידוניה. בזה ראיון הוא מספר לנו עליה ועל נושאים רבים אחרים. אני מודה לך מאוד על הזמן והאדיבות שלך.

חוסה לואיס ר. אלונסו - ראיון

• ספרות נוכחית: הכותרת של הרומן הראשון שלך שפורסם הוא מאדים: האש הסמויה של סידוניה. מה אתה אומר לנו בו ולמה זה יהיה מעניין?

ז'וזה לואיס ר. אלונסו: הרומן הוא סיפור של מדע בדיוני ספקולטיבי שבו יש מרכיב חזק של לוצ'ה חברתי, מתובל במדע המבוסס על פרויקטים ומחקר מתמשכים ומנסה לחזות את השפעת הטכנולוגיה והפגיעה בזכויות החברתיות בעתיד הלא רחוק.

אם אתה אוהב את הז'אנר אתה תיהנה ממנו פעמיים, אבל אם אתה לא מאוד בעניין של מדע בדיוני תעשה את זה באותו אופן: אנחנו מדברים על היסטוריה של מרד, שבו ה ידידות הוא ממלא תפקיד חשוב מאוד, מול עולם שהפך לבלתי נסבל, עבור תושבי מערכת שמש שנמצאת בשלב פרימיטיבי של קולוניזציה על ידי בני אדם.

מאדים: האש הסמויה של סידוניה יעשה אותך לחשוב ולהרהר על ההשלכות שהסחף הנוכחי שלנו יכול להביא לנו.

• אל: האם אתה זוכר משהו מהקריאות הראשונות שלך? והדבר הראשון שכתבת?

JRA: קראתי כל כך הרבה ספרים... אבל תזכרי שזה השפיע עליי בפעם הראשונה, אפשר להגיד לך? עץ המדע, מאת Pío Baroja. זה השאיר אותי רפלקטיבי. אני זוכר את השיחות הטרנסצנדנטליות והפילוסופיות בין אנדרס הורטאדו, הגיבור, ודודו, איטוריוז.

והדבר הראשון שכתבתי שהיה לו ערך ספרותי כלשהו היה א סיפור פנטסטי למשחקי הפרחים של בית הספר, שבהם חלק הילדים הגיעו בסופו של דבר לתוך משחק הווידאו של הקונסולה שהם שיחקו איתה. זה גרם לי לזכות באחד הפרסים, שהיה ספר יפהפה המתרחש במלחמת האזרחים בספרד: דממה בלב, מאת Jaume Cela.

מחברים ומנהגים

• אל: סופר מוביל? ניתן לבחור יותר מאחת ומכל התקופות.

JRA: בשבילי, ג'ורג' אורוול, בהחלט. אחד הכותבים הטובים והעד הישיר והמספר של עולם שנראה כאילו מתפרק.

זה גם לא יכול היה להיות חסר אייזק אסימוב, התייחסות למדע בדיוני ששילבה ספרות עם הפצה מדעית בצורה מושלמת.

• AL: איזה דמות היית רוצה לפגוש וליצור?

JRA: דמות שנראתה לי מדהימה הייתה מרלה זינגר ברומן מועדון קרב, מאת צ'אק פאלהניוק. הסגנון הקז'ואלי והאניגמטי שלו עם הנגיעות הציניות האלה כבש אותי מההתחלה. הייתי שמח ליצור אותו ובעיקר להכיר אותו. בטח היו לנו שיחות אינטנסיביות מאוד... 

• AL: יש הרגלים או הרגלים מיוחדים בכל מה שקשור לכתיבה או לקריאה?

JRA: בזמן של לכתוב, יש לי הרגל של מדיטציה כמה דקות לפני ההתחלה. זה עוזר לי להאט ולתת ליצירתיות להשתלט. 

  כדי לקרואאני אוהב את זה אם אני יכול, תעשה את זה בחוץ ואם זה כבר משתזף... 

• AL: והמקום והזמן המועדף עליך לעשות את זה?

JRA: במשך זמן מה גרתי כמה מטרים מהמקום לְקַלְקֵלראיתי את זה מהמרפסת שלי. אני חושב שזה המקום האידילי ביותר ולפיכך המקום האהוב עלי לכתוב ולקרוא בו.

הרגע האהוב עליי הוא שעה ראשונה בבוקר, בשתיקה שותפה של אלה שעדיין ישנים.   

• אל: אילו ז'אנרים אחרים אתה אוהב?

JRA: מלבד מדע בדיוני, אני אוהב את הז'אנר פנטסטיקו, מִלחַמתִי ובעיקר חזרה, שבו אני משתמש כדי לתעד ולטפח את המוח שלי לכתיבה. 

 התחזית הנוכחית

• AL: מה אתה קורא עכשיו? וכותב?

JRA: כרגע אני קורא חיבור, במיוחד קריסה: מדוע חברות מסוימות מחזיקות מעמד ואחרות נעלמות, מאת ג'ארד דיימונד, שלדעתי יכול להיות שימושי לרומנים עתידיים ומי יודע אם זה יכול לעזור לי להבין קצת יותר את העולם הנוכחי...

עכשיו אני כותב סיפור על הסכנות של בינה מלאכותית, מנקודת מבט שונה מאוד מזו שהרגילו אותנו הקולנוע או סיפורים אחרים, מה שאני מקווה שגם גורם לנו לשקף.

• AL: איך לדעתך סצנת הפרסום?

JRA: יש א הצעת ספרים אכזרית ועם הופעתה של בינה מלאכותית היא תהיה גדולה עוד יותר. למעשה, זה משהו שכבר קורה, גם אם זה במחיר של ירידה באיכות הספרותית. אבל בסופו של דבר אתה צריך להאמין במה שאתה עושה, ובמקרה שלי, אני מסתפק בכך שגורמים לאנשים שקוראים את הסיפורים שלי לשקף קצת.

• אל: איך אתה מרגיש לגבי הרגע הנוכחי בו אנו חיים? 

JRA: ובכן, אני מניח שכמו כולם, עם הרגשה של להיות בזמן מאוד נִסעָר לחברה שלנו: מלחמה בשערי אירופה מאיים להתפשט באוקראינה, הסכסוך בין ישראל לפלסטין, AI מתקדם בקצב מוחץ... זה מזכיר לי את המשפט המפורסם של לנין שאמר: «יש עשורים שבהם שום דבר לא קורה; ויש שבועות שבהם עוברים עשרות שנים". נראה שאנו נמצאים בנקודה ההיא בהיסטוריה, שבה ההחלטות של נציגינו יכולות להכריע. נקווה שהם יעמדו במשימה. 

בתור סופר, ולדבר קצת בהומור כדי לא להישמע פסימי, אני יכול לומר שכן מה שהופך דברים לקלים יותר ליצור יותר דיסטופיות.