הצריפים: ויסנטה בלסקו איבניז

הצריף; ויסנטה בלסקו איבניז

הצריף היא דרמה כפרית שנכתבה על ידי עורך הדין, הפוליטיקאי, העיתונאי והסופר של ולנסיה ויסנטה בלאסקו איבניז. זוהי יצירה שפורסמה בשנת 1898, וממוסגרת בתת הז'אנר המכונה נטורליזם. כעובדה מוזרה, בשנת 1945, הפיק רוברטו גאולדון סרט המתרחש ברומן, בכיכובם של דומינגו סולר, אניטה בלנש ומנולו פברגאס.

מנגד, ב-1979, בטלוויזיה הספרדית, יצאה לאקרנים סדרה בבימויו של לאון קלימובסקי, שהציגה בתפקידים הראשיים את הופעותיהם של אלווארו דה לונה, מריסה דה לזה, ויקטוריה אבריל, לולה הררה ולואיס סוארז. הכותר מאת Blasco Ibáñez הוא בעל דירוג ממוצע של 4.06 מתוך 5 כוכבים ב-Goodreads, המדבר על התעלות מסוימת בזמן.

ההקשר ההיסטורי והספרותי

כדי להבין היטב את La barraca יש צורך למקם אותו במסגרת הנטורליזם, תנועה ספרותית המבקשת לתאר את המציאות בצורה אובייקטיבית, כמעט מדעית, תוך התמקדות בהיבטים הגסים ביותר של הקיום האנושי. בספרד בסוף המאה ה-19, אי שוויון חברתי ועוני כפרי היו אנדמיים, בלסקו איבניז הוא יצא לתת קול לבעיות הללו באמצעות הנרטיב שלו.

המחבר הושפע גם מתנועת ההתחדשות, שדגלה ברפורמה בחברה הספרדית לאחר ההידרדרות הפוליטית והכלכלית של המאה ה-19. הצריף יכול להתפרש כניסיון להאיר קונפליקטים חברתיים שמנע התקדמות באזור הכפרי הספרדי.

הצריף

אין ביקורות

7,27 €

ראה הצעה ראה תכונות

תקציר עלילה

הרומן מתמקד במשפחתו של בטיסט בורול, שמחליט לשכור צריף - בית כפרי קטן - והאדמה המקיפה אותו, נטושה לאחר שנים של סכסוכים בין הדיירים לשעבר לבעלי הקרקע. עם זאת, הגעתו משחררת את העוינות של השכנים, הרואים באדמות הללו מקוללות ורואים בבאטיסט פולש המאיים על המסורות והאיזון של הקהילה.

למרות מאמציו לעבוד את האדמה ולזכות בכבודם של תושבי הכפר, בטיסט ומשפחתו נתונים להטרדות גוברת. דחייה זו מתעצמת עם מעשי חבלה ותוקפנות ישירה, המובילות לשיא טרגי המשקף את האכזריות של המתחים החברתיים ואת חוסר האפשרות להימלט מסטיגמה קולקטיבית.

נושאים עיקריים של הרומן

מאבק מעמדי ואי שוויון חברתי

אחד הנושאים הבולטים של הצריף הקונפליקט בין פועלי הכפר לבעלי האדמות הוא, השולטים בקרקע ומנציחים מערכת של ניצול. דמותו של בטיסט מסמלת את האדם החרוץ השואף לשגשג באמצעות מאמץ, אבל מתמודד עם מערכת לא צודקת עמוקה וקהילה לכודה בטינה וקנאה.

דחייה של הזר

דמות הזר או הפולש היא מרכזית בנרטיב. למרות שחולקים את אותם קשיים וצרכים כמו שכניהם, בטיסט נתפס כאיום לכיבוש אדמות שהקהילה רואה בהן מקוללת. דחייה זו של ה"אחר" משקפת את הדינמיקה של הדרה ודעות קדומות שמתעוררות לא פעם בקהילות סגורות.

מוות ודטרמיניזם

נאמן לנטורליזם, בלסקו איבניז מציג את הדמויות שלו כקורבנות של סביבתן והנסיבות החברתיות-כלכליות המקיפות אותן. למרות מאמציו, בטיסט לא יכול להימלט מהגורל הטרגי שלו, המדגיש את הרעיון שבני אדם מותנים בגורמים חיצוניים שאינם בשליטתם.

הטבע כתפאורה וכגיבורה

אזור ולנסיה לא רק משמש רקע, אלא גם משמש כדמות נוספת בסיפור. תיאורים מפורטים של השדות, היבולים והאקלים משקף גם את היופי וגם את העוינות של הסביבה הטבעית, ביחס הדוק למאבקי הדמויות.

דמויות ראשיות

בטיסט בורול

הגיבור, אדם חרוץ וישר שרוצה רק לספק עתיד טוב יותר למשפחתו. התמדה שלו מנוגדת לשנאה הבלתי הגיונית של שכניו.

תרזה

אשתו של בטיסט, שחולקת איתו את הקשיים שלו ומנסה לשמור על יציבות בבית.

הילדים של בטיסט

הם מסמלים תקווה לעתיד טוב יותר, למרות שהם גם סובלים מהשלכות של דחייה חברתית.

השכנים

באופן קולקטיבי, הם מייצגים סגורות והדעות הקדומות השולטות בקהילה.

סגנון נרטיבי של העבודה

בלסקו איבנייז משתמש בסגנון ישיר ותיאורי, המאפיין את הנטורליזם. דיוקנאות מפורטים של נופים כפריים ומנהגי איכרים יוצרים אווירה סוחפת, בעוד השפה הדיבורית של הדיאלוגים מספקת אותנטיות לדמויות. יתר על כן, המחבר משתמש בנרטיב מלא במתח, אשר שומר על הקורא במתח עד לתוצאה.

השפעה וקבלה

בזמנו, הצריף היא זכתה לשבחים על אומץ ליבה בהתמודדות עם נושאים חברתיים רגישים ועל הצגתה הנאמנה של החיים הכפריים. אוּלָם, הוא גם התמודד עם ביקורת על הפסימיות שלו ועל חומרת תיאוריו. עם הזמן, הרומן ביסס את עצמו כיצירת מפתח בספרות הספרדית, הן בשל ערכה הספרותי והן ברלוונטיות החברתית שלו.

מורשת

הברקה היא יצירה שמתעלה על זמנה על ידי התייחסות לנושאים אוניברסליים כמו מאבק הצדק, דחיית מי ששונה והשפעת הסביבה על גורל האדם. ויסנטה בלסקו איבניז מצליח, בעזרת השליטה הנרטיבית שלו, לצייר תמונה מציאותית ומרגשת של המתחים שעיצב את החיים הכפריים בספרד של המאה ה-19.

קריאה ברומן זה נכנסת לעולם של קונפליקטים אנושיים עמוקים., שבו מאבק ההישרדות מתנגש במחסומים של חוסר סובלנות ואי שוויון.

שבר של הצריף

"השופטים שמרו את דברי העדים לזכרם וגזרו עליהם את דינם לאלתר, בשלוותם של היודעים כי יש לבצע את החלטותיהם. כל מי שחצוף בבית המשפט, בסדר; "אם מישהו יסרב לקיים את גזר הדין, היו לוקחים לו את המים לנצח והוא ימות מרעב".

על המחבר

ויסנטה בלסקו איבניז נולד ב-29 בינואר 1867 בוולנסיה, ספרד. בחיים זה התפתח סביבו, בשיתוף עם העיתון אל פואבלו — שאותו ייסד — תנועה פוליטית רפובליקנית המכונה בלסקיזם. בצעירותו הייתה לו הזדמנות לקרוא האומללים, מאת ויקטור הוגו. מכאן ואילך, הצהיר ההיסטוריון רמירו רייג, הוא ידע שהוא יהפוך לסופר מהפכני.

ציטוטים מאת ויסנטה בלסקו איבניז

• "חסד אמיתי מורכב מלהיות אכזרי, כי אז האויב המבועת נכנע מוקדם יותר והעולם סובל פחות."
• "העני המשתחרר עם גורלו ואינו מבקש להתעשר, ויהי מה, בקרסו או בנוכל, הוא פחדן או חסר תועלת, ואינו יכול להפוך את השפל שלו לזכות."
• "כחיית התבונה, היא יודעת את גודל הסכנה טוב יותר משאר החיות; אבל הוא חי באושר, כי יש לרשותו שכחה, ​​והוא גם בטוח שיש השגחה שאין בה שום עיסוק אחר מלבד לשמור עליו.
• "החיה אינה יודעת חוק, צדק, חמלה; הוא חי עבד לאפלולי האינסטינקטים שלו. אנחנו חושבים, ומחשבה פירושה חופש. החזק, כדי להיות חזק, לא צריך להיות אכזרי; "זה גדול יותר כאשר הוא לא מנצל לרעה את כוחו והוא טוב."
• "האדם, שנידון לנצח לגסות ולאנוכיות מטבעו, יכול לתת מעט מאוד מעצמו בעניין עדין כמו שירה."

ספרים נוספים מאת ויסנטה בלסקו איבניז

Novelas

• פנטזיות (אגדות ומסורות) (1887);
• בשביל המדינה! רומאו הגרילה (1888);
• העכביש השחור (1892);
• תחי הרפובליקה! (1893);
• ליל כלולות (1893);
• אורז וטרטנה (1894);
• מאי פרח (1895);
• המעריצים (1895);
• סיפורים ולנסיה (1896);
• בין עצי תפוז (1900);
• הנידונים (1900);
• סוניקה הקורטיזנית (1901);
• קנים ובוץ (1902);
• קָתֶדרָלָה (1903);
• הפולש (1904);
• היקב (1905);
• ההמון (1905);
• המאג'ה העירומה (1906);
• הרצון לחיות (1953);
• דם וחול (1908);
• המתים שולטים (1909);
• לונה בנמור (1909);
• הארגונאוטים (1914);
• ארבעת הפרשים של האפוקליפסה (1916);
• המרה נוסטרום (1918);
• אויביהן של נשים (1919);
• הלוואת המנוח (1921);
• גן עדן לנשים (1922);
• הארץ של כולם (1922);
• המלכה קלפיה (1923);
• רומנים מקוט ד'אזור (1924);
• אומה חטופה (טרור מיליטריסטי בספרד) (1924);
• אבי הים (1925);
• לרגלי נוגה: הבורגיאס (1926);
• רומנים של אהבה ומוות (1927);
• מדמואזל נורמה (1927);
• אידיליה ניהיליסטית (1928);
• הרוזן גרסי פרננדס (1928);
• Marujita Quiros (1928);
• מר אוולנדה (1928);
• מיסת חצות: אגדות ומסורות (1928);
• אביר הבתולה (1929);
• בחיפוש אחר החאן הגדול (1929);
• האב קלאודיו (1930);
• רוח הרפאים עם כנפי זהב (1930);
• האישה הנידונה וסיפורים נוספים (1979).

עבודות אחרות

• הקטכיזם של הרפובליקאי הפדרלי הטוב (1892);
• פריז, רשמים של מהגר (1893);
• השופט. דרמה בשלוש מערכות ובפרוזה (1894);
• בארץ האמנות (שלושה חודשים באיטליה) (1896);
• מזרח (נסיעות) (1907);
• ארגנטינה וגדולתה (1910);
• הצל של אטילה: רגשות המלחמה הגדולה (1916);
• מיליטריזם מקסיקני: מחקרים שפורסמו בעיתונים המרכזיים של ארצות הברית (1920);
• אומה חטופה (טרור מיליטריסטי בספרד) (1924);
• מסביב לעולם של סופר (1924-1925);
• בעד ספרד ונגד המלך (אלפונסו ה-13 חשוף מסיכה) (1925);
• מה תהיה הרפובליקה הספרדית (למדינה ולצבא) (1925);
• היסטוריה של מלחמת אירופה של 1914 (1914-1921);
• תולדות המהפכה הספרדית (ממלחמת העצמאות ועד לשיקום סגונטו) 1808-1874 (1890-1892).