המרכז דל כרמה תרבות עכשווית דה ולנסיה הופך לבמה הנבחרת לאמן האורבני דיי מציג את הקומיקס הראשון שלו, משימת חייםעבודה זו מתרגמת לנייר את דימויי המדע הבדיוני ואת ההתבוננות הרגשית שאפיינו את ציורי הקיר שלו ברחבי העולם במשך שנים. האירוע מתוכנן ל-30 באפריל בשעה 18:30 באולם הרפקטורי של מרכז הכנסים והכנסיות של כנסיית סנט ג'ונס.
עם פרסום זה, בעריכתו מהדורות אודיסיאההיוצר הוולנסיאני עושה את הקפיצה המכרעת מהקיר אל הספר, ומאחד מסע שלקח אותו מרחובות ולנסיה למוזיאונים וחללי תצוגה בינלאומיים, וכעת גם לתחום ה... קומיקס מחברהאירוע הוא חלק מסדרת "אמנות ומחשבה", אחת מתוכניות הדגל של המרכז.
מצגת במסגרת מחזור האמנות והמחשבה
היציאה של משימת חיים במרכז דל קארמה זו לא מצגת טיפוסית. היא בנויה כשיחה פתוחה במסגרת סדרת "אמנות ומחשבה", שמקודמת על ידי קונסורציום המוזיאונים של קהילת ולנסיה ובתיאום של היסטוריונית האמנות קטלינה מרטין לוריס, שתשתתף גם היא בפגישה.
דיי עצמו יהיה ליד השולחן, אדוארדו אלמיניאנה דה קוזר —סופרת ועיתונאית— ובמאית הסדרה, שתעסוק בקשרים בין קומיקס, אמנות אורבנית ותהליכי יצירה עכשוויים. יותר מאירוע פרסומי גרידא, ה-CCCC מציג את האירוע כ מרחב לדיאלוג תוך התמקדות בשפות חזותיות וצורות עכשוויות של ייצור תרבותי.
במהלך ההרצאה, האמן יפרט את תהליך היצירה של משימת החייםהחל מבניית הנרטיב ועד להחלטות הפורמליות והאסתטיות המעניקות אחדות לסיפור מקוטע במכוון, המצגת נועדה כהזדמנות לקהל לשאול שאלות, לשתף רשמים ולדון ביצירה. מקום לקומיקס בתוך הנוף האמנותי הנוכחי.
זה לא הקשר הראשון של דיי עם סנטר דל קארם. האמן כבר השתתף בפרויקטים של תערוכות ב-CCCC, כמו התערוכה מצב חירום על כדור הארץ, שם ציורי הקיר שלו התקיימו במקביל לעבודות של יוצרים אחרים שהתמקדו בביקורת אקולוגית ובמשבר האקלים, וחיזקו את הקשר המתמשך עם החלל.
דיי: מהקיר אל הנייר מבלי לאבד את היקום שלו
דיי (ולנסיה, 1978) היא אחת הדמויות המוכרות ביותר של אמנות עירונית עכשווית בספרד ומחוצה לה. למרות שרבים עשויים שלא לזהות אותו, דמויות המדע הבדיוני ונופיו הפכו לחלק מהנופים של ערים רבות, עד כדי כך שסגנונו ניתן לזיהוי בקלות לכל מי שנתקל באחד מציורי הקיר שלו.
עבודתו הותירה את חותמה במדינות כמו ארצות הברית, מקסיקו, נורבגיה או איסלנדשם פיתח שפה חזותית אישית ביותר, המאופיינת בתערובת של פוטוריזם, אווירה מלנכולית ומטען רגשי חזק. בשנים האחרונות, יקום זה עבר מהרחוב למוזיאונים, וביסס את המעבר מגרפיטי וציור קיר לפורמטים מוסדיים יותר מבלי לאבד את זהותו.
המעבר לקומיקס עם משימת חיים בהקשר זה, זהו מהלך טבעי אך גם מסוכן: האמן מעביר את הקודים של יצירת הקיר שלו לדף המודפס, וחוקר דרכים חדשות לסיפור מבלי לזנוח את הניסויים שתמיד אפיינו את עבודתו. הספר מסמן אפוא שלב חדש בקריירה שממשיכה להתרחב למדיות שונות.
האמן עצמו הסביר זאת הרעיון לקומיקס עלה כתגובה לחסימה יצירתית.לנוכח תחושת קיפאון, הוא החליט לפנות לנייר כמרחב של חופש מוחלט, ללא הזמנות או ציפיות חיצוניות, שבו יוכל לצייר ללא שיפוטיות מוקדמת ולגלות מחדש את הדחף שהוביל אותו ליצור מלכתחילה.
משימת חיים: מסע בין מדע בדיוני להתבוננות פנימית
משימת החיים מציגה את עצמה כ סיפור מדע בדיוני אינטימי מאודהעבודה, העוסקת יותר בשאלות מאשר בתשובות, מציגה מסע במרחב ובזמן המשמש כתירוץ לחקירת זהות, עקירה והצורך למצוא משמעות אישית בתוך סביבה משתנה ולעתים קרובות מכריעה.
הקומיקס עוקב אחריו דמות דו-משמעיתאיפשהו בין ניצול חלל לחוקר פנימי, הוא נוסע ללא מטרה דרך נופים שנראים כאילו צמחו מתודעתו של מישהו אחר. סביבות אלה מתפקדות כהשתקפות של מצבים רגשיים וספקות קיומיים, ולא רק כרקע להרפתקת מדע בדיוני קלאסית.
הנרטיב בנוי בצורה מקוטע ואינטואיטיביכרצף של תמונות ומצבים המשוחחים זה עם זה ללא צורך בעלילה לינארית מסורתית. גישה זו הופכת את הקריאה לחוויה פתוחה, שבה כל קורא ממלא את החסר על סמך נקודת המבט שלו וחוויות חייו, ומשתתף בבניית משמעות היצירה.
במקום להציע סיפור עצמאי, "משימת חיים" מציעה מסע שמתפקד כמעט כיומן חזותי של תהליך היצירה עצמו. העבודה הופכת אפוא ל... מטא-היסטוריה של יצירה אמנותיתכאשר מה שחשוב הוא לא כל כך מה שקורה "מחוץ" לדמות, אלא מה שקורה בפנים כשהיא נעה דרך היקום המשתנה הזה.
בהקשר זה, מדע בדיוני אינו משמש כרקע גרידא, אלא כ כלי לחשיבה על ההווהתפיסת הזמן, ניהול החרדה, תחושת הניתוק והרצון לשינוי אישי נראים מסוננים דרך דמיון עתידני המתייחס לרפרנסים משנות ה-80, עם טכנולוגיה אידיאלית וכמעט נוסטלגית.
ביקורת על גלילה אינסופית ושיקום היצירתיות
אחד הצירים התמטיים הבולטים ביותר של משימת חיים הוא ההשתקפות על ה "גלילה אינסופית" וצריכה דיגיטליתדיי משתמש במבנה השבור של הקומיקס כדי לשאול מה קורה כשאנחנו מבלים שעות בגלילה מתמדת על המסך, קופצים מתמונה לתמונה מבלי לזכור דבר, בעוד הזמן חומק לנו בין אצבעותיו.
העבודה בוחנת כיצד זרימה מתמדת זו של תוכן יכולה לשחוק את היצירתיות...כדי לדלל את תשומת ליבנו ולהרחיק את עצמנו מתהליכים מודעים ומכוונים יותר. בניגוד לדינמיקה זו, הקומיקס מייצג את הנייר כמרחב של התנגדות: משטח סופי ומוחשי שבו כל עמוד מאלץ אותנו לעצור, להסתכל ולהחליט כיצד להמשיך.
זו בדיוק הסיבה שדיה חושב משימת חיים ככלי להתגברות על מחסומים אמנותייםבמקום לתכנן סיפור בקפידה, הוא בוחר לצייר באופן אינטואיטיבי, מבלי לדרוש תוצאה מושלמת, תוך חקר רעיונות ורגשות ככל שהם עולים. הקומיקס מתפקד אפוא כמעבדה אישית, ובו בזמן כהזמנה לקורא להטיל ספק ביחסו שלו לזמן ולבריאה.
מימד זה של רפלקציה עצמית משלים את ההיבט הרגשי של היצירה: הדמות המשוטטת בנופי המדע הבדיוני הללו מגלמת גם את המאבק הזה לשקם את הדחף היצירתי בתוך רוויה של גירויים. תחושת ההוויה אבוד אבל זז זה עובר לאורך כל הספר, ומחזק את הרעיון שהחיפוש, יותר מהיעד, הוא הכוח המניע האמיתי של הסיפור.
הביקורת על הצריכה הדיגיטלית אינה מנוסחת באופן מוסרני, אלא כ... קריאה להחזיר את תשומת הלב והטיפול דרך התהליכים עצמם. במובן זה, "משימת חיים" מתיישבת עם הרהורים עכשוויים אחרים על הצורך להאט, להתנתק לזמן מה ולחזור לפרקטיקות יצירה איטיות ומודעות יותר.
שפה חזותית, הפניות ופרולוג מאת אלווארו פונס
מבחינה גרפית, "משימת חיים" שומרת על מהות עבודות הציור הקיריות של דיי, אך מותאמת לאפשרויות הקומיקס. המחבר בונה תרחישים שלקוחים במדע בדיוני של שנות ה-80, עם אסתטיקה שמזכירה את העתיד שדמיינו בעשורים עברו, מלא באורות ניאון, חליפות חלל בלתי אפשריות וטכנולוגיה שהיא יותר חלומית מאשר אמיתית.
גישה זו יוצרת ניגוד חריף עם ימינו, המאופיין במכשירים דיסקרטיים ונפוצים שכמעט ולא מורגשים. על ידי אימוץ חזון אידיאלי של טכנולוגיהקומיקס גם מעורר נוסטלגיה מסוימת ומאפשר לנו לקחת מרחק ביקורתי מהאופן שבו אנו מתייחסים לטכנולוגיה דיגיטלית כיום.
היקום החזותי של דיי נפרש עמוד אחר עמוד עם מטען כרומטי חזק וקומפוזיציות המשחקות עם תחושת התנועה והדיסאוריינטציה. הפאנלים, במקרים רבים, משמשים כיצירות אוטונומיות שיכולות לתפקד כאיורים עצמאיים, אך יחד הן יוצרות שלם מגובש. הם מנהלים דיאלוג ובונים אווירה משותפת.
כל התצוגה הגרפית הזו מלווה בפרולוג חתום על ידי אלוורו פונס (ברצלונה, 1966), פרופסור מן המניין במחלקה לאופטיקה באוניברסיטת ולנסיה ודמות מוכרת מאוד בתחום הפצת וביקורת הקומיקס בספרד. הטקסט שלו ממקם את "משימת החיים" בנוף הנרטיב הגרפי העכשווי, תוך הדגשת הייחודיות הפורמלית שלו ואת הקשר שלו לדאגות דוריות.
השילוב של סופר מעולם האמנות האורבנית עם הקדמה מאת מומחה לקומיקס מחזק את ייעודו של הספר. לבנות גשרים בין סצנות שונותהקומיקס מוצג אפוא לא רק כחידוש בקריירה של דיי, אלא כתרומה לקומיקס הספרדי שעוסק בדיונים רחבים יותר על דימוי, זיכרון, טכנולוגיה ותהליכי יצירה.
עם "משימת חיים", דייה מגבש בצורת ספר מסע שהחל על חומות ולנסיה והתפתח בערים ברחבי העולם, וכעת מציע סיפור המשלב מדע בדיוני, התבוננות פנימית וביקורת על הקצב הדיגיטלי הנוכחי. ההצגה בכנס CCCC מציבה את הקומיקס הראשון הזה בלב השיח התרבותי של ולנסיה, ומציעה לציבור חווית קריאה פתוחה שבה כולם יכולים... למצוא את משימת חייהם בין הדפים.
